תחולת חובת מזונות האישה היא כל עוד בני הזוג נשואים. לאחר מתן הגט, שוב אין הבעל חב במזונות האישה. למעשה, בעת סכסוך בין בני זוג, חובת מזונות האישה מהווה תמריץ לבעל לתת לאשתו את הגט, על מנת להימנע מתשלום המזונות לאישה.

כאן המקום לציין כי בהתאם לחוק, מזונות אישה יידונו בהתאם לדין האישי, דהיינו לבני זוג יהודיים חובת המזונות תהיה על פי הדין העברי.

מי שהדין האישי לא חל עליו כגון חסרי דת או אנשים שאינם משתייכים לדת מוכרת, לא מחוייבים במזונות אישה. במצב זה יחוייב בן הזוג במזונות אזרחיים.

היקף החובה במזונות אזרחיים:

סעיף 6 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע, כי היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב. סעיף זה חל רק על מי שאין לו דין דתי אישי, והוא הוגן כלפי 2 הצדדים.

סעיף 2א' לחוק זה קובע: על אף האמור בחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – גם מכל מקור אחר.