מזונות

תחומי עיסוק

תחולת חובת מזונות האישה היא כל עוד בני הזוג נשואים. לאחר מתן הגט, שוב אין הבעל חב במזונות האישה. למעשה, בעת סכסוך בין בני זוג, חובת מזונות האישה מהווה תמריץ לבעל לתת לאשתו את הגט, על מנת להימנע מתשלום המזונות לאישה.

כאן המקום לציין כי בהתאם לחוק, מזונות אישה יידונו בהתאם לדין האישי, דהיינו לבני זוג יהודיים חובת המזונות תהיה על פי הדין העברי.

מי שהדין האישי לא חל עליו כגון חסרי דת או אנשים שאינם משתייכים לדת מוכרת, לא מחוייבים במזונות אישה. במצב זה יחוייב בן הזוג במזונות אזרחיים.

היקף החובה במזונות אזרחיים:

סעיף 6 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע, כי היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב. סעיף זה חל רק על מי שאין לו דין דתי אישי, והוא הוגן כלפי 2 הצדדים.

סעיף 2א' לחוק זה קובע: על אף האמור בחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – גם מכל מקור אחר.

אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר בתחום דיני המשפחה הינה סוגיית המזונות.

סוגיית המזונות נחלקת לשניים: מזונות אישה ומזונות ילדים.

מזונות אישה:

בעת הנישואין כותב הבעל לאשתו כתובה בה.  הכתובה הנה מסמך המפרט את התחייבות הבעל כלפי אשתו בימי נישואיהם או לאחר הפסקתם עקב גירושין או מות הבעל. לשונה של הכתובה ארמית, השפה שדיברו בה בעת עריכת הכתובה. בכתובה מתחייב הבעל בין היתר בתשלום מזונות לאשה.

  הוי לי לאינתו כדת משה וישראל! ואנא במימרא ובסיעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא

ובתרגום: היי לי לאישה כדת משה וישראל, ואני אעבוד ואכבד אותך, ואתן לך מזונות, ואפרנס אותך, כדרכם של אנשים מישראל שהם עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת.

תביעה למזונות בני זוג, הינה תביעה בין בני הזוג, ללא קשר לדבר קיומם של ילדים משותפים (בדרך כלל תביעה של האישה מהבעל). לרוב, תביעת מזונות אישה מוגשת כאשר חל סכסוך בין בני הזוג והם הולכים לקראת גירושין.

מזונות ילדים:

השתת חובת תשלום מזונות ילדים נובעת מתוך האחריות הכלכלית של הורה כלפי צאצאיו.

בחיוב המזונות, חלו תמורות במהלך השנים לאורן אופן קביעת שיעור המזונות לילדים הינו מסובך ולא פשוט כלל. בהתאם לחוק, חובת תשלום מזונות הילדים נגזרת מהדין האישי החל על משלם המזונות. בהתאם לדין עברי, שלושה יסודות לחיוב תשלום מזונות ילדים:

 א. יכולת ההכנסה; למי בפועל יש את היכולת של הכנסת הכסף למשק הבית. (לא מה גודל ההכנסה ולא מי מביא את ההכנסה אלא למי היכולת) מבחינה היסטורית, הבעל היה הגורם המפרנס היחיד, והאישה הייתה בבית עם הילדים. המשמעות: יכולת ההכנסה בעבר הייתה רק של גברים ולא של נשים.

ב. הנכסים; בהתאם להלכה היהודית, כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואים היו שייכים לגבר.

ג. הטיפול בילדים; מבחינה היסטורית, הילדים טופלו בדרך כלל על ידי האימא ועל כן נשארו אצלה. מן האמור ניכר, שלולא נקבעה חובת תשלום מזונות ילדים בהלכה, הילדים היו עלולים לגווע ברעב מפני שלאם לא הייתה שום יכולת להזין את ילדיה. לאור האמור נקבעה חובת מזונות ילדים.

 

ההלכה מבחינה בין צרכים רגילים לבין צרכים הכרחיים: בהגדרות הצרכים ההכרחיים, בהתאם לדין האישי, (במזונות אישה), חלו במשך השנים תמורות וכיום מגדירים את הצרכים ההכרחיים ככאלו כצרכים בלעדיהם לא ניתן כלל הוכלל לגדל את הקטינים כגון מזון, ביגוד, הנעלה, מדור (מגורים) והוצאות אחזקת המדור.

באשר לצרכים נוספים כגון חוגים, בילויים, חופשות, מתנות, שיעורים פרטיים, שיעורי נהיגה, עוזרת, צעצועים ועוד – אינן באות בגדר צרכיו ההכרחיים של קטין.

צרכים אלו נקבעים עפ"י שני מבחנים

  • צרכים הכרחיים מינימאליים של קטין באשר הוא
  • צרכים הכרחיים מינימאליים של הקטין שבעניינו אנו דנים.

בהוצאות החינוך ובהוצאות הרפואיות החריגות ישאו לרוב ההורים בחלקים שווים.

לאחרונה נקבע כי הסמכות לדון בדמי מזונות קטינים נתונה בלעדית לבית המשפט לענייני משפחה ןלבית הדין הרבני אין כלל סמכות לדון בדבר אלא אם כן שני הצדדים נתנו הסכמתם לדון בפני בית הדין ולא בפני בית המשפט.