משמורת ילדים, הסדרי ראיה וזמני שהות
תחומי עיסוק
הליך הגירושין מעצם טבעו הוא הליך הנמשך זמן, בין חודשים לשנים, במהלכו נדרשים הצדדים לקבל החלטות במגוון נושאים. נושא אחד אינו ניתן לדחיה בקבלת ההחלטות הוא נושא מקום מגורי הילדים. שאלת מקום מגורי הילדים היא אחת אחת מהשאלות היותר שנויות במחלוקת בשעת פירוד בין בני זוג ומוכרת בפי כל כשאלת המשמורת על הילדים.
המעניין הוא כי נושא המשמורת אינו מוזכר כלל וכלל בחוק.
בעת פרידה בין בני זוג, נדרש בית המשפט להכריע היכן יהיו הילדים והוא זה שקובע זמני שהות זמניים. הדיון על המשמורת הקבועה מתקיים למעשה לאחר שנה או שנה וחצי מפרידת בני הזוג, שכן זהו זמן ההמתנה הנדרש עד שמתקבלים תסקירים מעובדי הרווחה. למעשה בהתקיים הדיון על משמורת קבועה זהו דיון בדיעבד שכן כבר נקבעו זמני שהות וקשה לשנותם.
למלחמה שבין ההורים על המשמורת מחיר כבד מהפן הכלכלי אך בעיקר בהיותה גורמת לנזק בלתי הפיך לילדים עצמם.
ישנם זוגות אשר משכילים להסכים ביניהם על זמני השהות. אך יש אוכלוסיה משמעותית ביותר, שעדיין נלחמת על המשמורת, כי הם בטוחים שהמשמורת היא מאוד חשובה ואולי אפילו החשובה ביותר.
בעבר המונח 'הסדר ראיה' שימש לתיאור חלוקת הזמן של ההורים עם הילדים. כיום המונח השגור הוא: 'זמני שהות' – הקובע את הזמנים בהם שוהים הילדים אצל כל הורה.
הגורם המשפיע ביותר על קביעת זמני השהות אמור להיות טובת הילד. המונח המשמעותי ביותר המביא לידי ביטוי את האחריות ההורית כלפי הילד, הוא האפוטרופסות. שני ההורים גם יחד הנם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכן הלאה. החשיבות שביחסי הורים – ילדים איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת – היא העיקר. המשמורת נתפסת בעיני רבים כמתירה להורה המשמורן, להדיר את ההורה האחר ולהרחיקו מהילד ומצד שני כפטור של ההורה הלא משמורן מאחריותו הטיפולית בילד. מימוש האחריות ההורית תעשה כך שכל החלטה מהותית (חינוכית, רפואית או אחרת) תעשה על ידי ההורים ביחד, ובהעדר הסכמה תכריע פקידת הסעד, בהתאם לסמכויות שהוענקו לה, או בית המשפט לפי הצורך. כל הורה יכריע בעניינים היום יומיים הקלים כאשר הילדים במחיצתו (כמו מזון, שעות השכבה, תרבות פנאי כאשר הילדים אצל אותו הורה).
זמני השהות הם אפוא ביטוי לאחריות הורים משותפת. הזמן בו שוהים הילדים עם כל אחד מההורים הוא משמעותי, מעורבותם של ההורים בחיי הילדים, נטילת אחריות, אחריות יום יומית אישית, כלכלית, והמקום הנותן להורה האחר ולמשפחה המורחבת – היא העיקר.